5/24/2015

דיסנילנד ופיתוח הקול שלי - עיין ערך צעקות - Disneyland and me screaming

Yum
בס"ד


For English, click here.
סליחה מראש על האיכות, התמונות צולמו בפלאפון.
אני יודעת שבאתי לכתוב על דיסנילנד, אך שטף של משפטים קפצו לי לראש, אז תכף.
כשהייתי קטנה, הלכנו רבות לנחשונית וללונה פארק והלכנו לכל המתקנים שהילדים אוהבים:
מכוניות מתנגשות, בית האימה, מבוך ועוד.

כשהייתי קטנה, גם צפינו רבות בסרטים, סרטי דרמה, סרטי קומדיה, סרטי מתח, סרטי אימה וכו'.
סרטי אימה כפולטרגייסט וסרטים מזעזעים שבהם מוציאים למישהו את הקרביים לא הפחידו אותי, כי צפיתי בכל כך הרבה סרטים שכבר פיתחתי מעין חסינות (החסינות הזו מתקבלת בתוכנית "הישרדות"?! :-P ).
באיזשהו שלב בחיים התחלתי לראות פחות ופחות סרטים, עליתי על רכבות הרים ועדיין לא פחדתי,
עליתי על הבלאק ממבה בלונה פארק ולא חששתי, אפילו נהנתי.

אבל משהו השתנה..
בעקבות פחות צפייה בטלוויזיה ובסרטים, נהייתי יותר רגישה - יש דברים שקשה לי לצפות בהם, יש סרטים שמצליחים להקפיץ אותי.
מ-רכבות הרים אני פוחדת בזמן שמחכים בתור ובזמן שמחכים לשיגור.
אני גם ממש לא אוהבת רכבות שנוסעות אחורה, זו הרגשה כל כך לא נעימה ומפחידה, שכשעלינו על רכבת כזו באירופה פארק צעקתי "יא בא יי" - כן, כן, זה מה שעבר לי כשפחדתי ולפחות הצחקתי שם אנשים.



 
ואז הלכנו לכיוון דיסנילנד, וכבר בחנויות שלפני הפארק מרגישים את הקסם.
קראנו שאסור להכניס אוכל לפארק, אז ניסינו להחביא את הבננות והסנדוויצ'ים שהבאנו בחלק התחתון של התיק.
אנחנו אוכלים כשר, ולהזמין שם אוכל כשר יעלה הרבה כסף.
ממה שזכור לי, השומרים ראו את האוכל, אך עדיין נתנו לנו להיכנס איתו.




 
נכנסנו לפארק, ואם אני זוכרת נכון, המתקן הראשון שעשינו היה "מגדל האימה" -TOWER OF TERROR, שעד היום אני קוראת לו TOWER OF ERROR!!


אם הייתי לומדת פיתוח קול, הייתם חושבים שזה מה שאני עושה.
אני עד עכשיו מזועזעת מהמגדל הזה.
קבלת הפנים יפה, הסרט חמוד ולא מפחיד, אבל אז זה מתחיל.
משגרים אותנו למעלה, ואני יודעת, אני יודעת שזה אמור להגיע, אבל לא יודעת מתי.
ובכלל זה מלחיץ השיגור למעלה, אבל עוד יותר למטה.
ואז מתחילה הסימפוניה - "אמא'לה, אההההה, אהההההה, אהההההה "
מתי זה כבר יגמר..."אההההה, אההההה, אההההה "
מי שמכיר אותי, יודע שאני לא בן אדם קולני. עם המשפחה אני אדבר יותר בקול, אבל בכלליות אני בן אדם מעט ביישן ומדבר בנימוס, אבל שם, הכול נעלם, היה רק השיגור למעלה, והירידה המפתיעה למטה, ושוב למעלה , ושוב למטה והרבה מאוד "אהההההה".
מבין כל נוסעי המעלית במגדל, אני הייתי זו שצעקה יותר מכולם, ודי בטוחה שתוך כדי נשמעו צחוקים, אבל לא נורא, גם ככה אני לא מכירה אותם (אה זה לוס אנג'לס, יש שם הרבה ישראלים, בטח....:-) ).
בכל מקרה,על המתקן הזה אני לא חושבת שאעלה יותר.
אבל מה, בטיסת החזור הייתה לנו עצירה בלונדון, ושם החלטנו לבקר ב"LONDON DUNGEON".
אמור להיות מפחיד, אבל זה יותר היה צחוקים שבהם שיתפו וירדו על הקהל - מזל שאותנו לא תפסו,
כי לא הייתי מבינה מה רוצים ממני לפעמים - עם האנגלית שלהם.
בכל מקרה, בלונדון דנג'ן, בסוף היה מתקן שרק לאחר שעליתי גיליתי שזה מיני "טאוור אוף טרור".
אז צרחתי שם קצת, למרות שאולי הייתי יכולה להסתדר, אבל הייתה לי טראומה מדיסנילנד חחחח.




 
לחוויה קצת יותר נעימה -
אם יוצא לכם לבקר בדיסנילנד, ממליצה מאוד לראות את המופע "WORLD OF COLOR", מופע מקסים, צבעוני וקסום!
אישית,אהבתי יותר אותו מאשר את מזרקות הבלאג'יו.