מיצג 6:29 מיצג הנצחה לנובה

בס"ד

אין ישראלי שלא ראה או שמע על מה שהתחולל בפסטיבל NOVA בשבעה לאוקטובר, כאשר מחבלי חמאס בני העוולה האלה, שאין מילה בלקסיקון שיכולה לתאר את רשעותם, עשו מעשים שגם בסרט אימה הכי נורא לא נראו כאלו.

הסיפורים שנחשפו, וממשיכים להיחשף, בזה אחר זה, קורעים את הלב והדמעות זולגות עם כל ישראלי יקר שאיבד את חייו בפסטיבל ובכלל בשבעה באוקטובר. מפיקי הפסטיבל החליטו להרים מיצג הנצחה באקספו בתל אביב, עבור מטרה נעלה, והוזמנו לסקר את המיצג ולתת לו את החשיפה הראויה לו.

כשנכנסו למתחם, כבר חשתי במעין כובד כזה. עברנו תחילה באזור שסידרו אותו ממש כמו באתר הפסטיבל המקורי עם אוהלים וציוד אישי של החוגגים. הכל אותנטי לחלוטין ומכאן בעצם מגיע הקושי. לא חווים כאן סיפורים אישיים אלא יותר מורגשת האווירה הכללית. המחשבה שאתה יודע מה האנשים האלה עברו, ועכשיו רואה פריטים אישיים שלהם ששימשו אותם ברגעים מאושרים כאוהל עם ספר זרוק בצד, חישוק צבעוני, תיקים וכו', פשוט משרה אווירה קשה וכבדה.

בהמשך הגענו לכמה אזורים שהשפיעו עליי רבות - אזור תאי השירותים המחוררים מכדורים, אזור המכוניות השרופות ואזור הבר והמקררים.

כשרואים מקרוב את היריות בתאי השירותים, פותחים את הדלתות ורואים שקליעים הגיעו כמעט לכל מקום, זה פשוט מדהים שהיו סיפורים על מספר אנשים שהתחבאו יחדיו בתא כזה קטן ויצאו מכך בחיים, ברוך השם.

ערמת המכוניות החרוכות עד תום, שהנה, כידוע, קומץ קטנטן ביותר מכמות הרכבים השרופים, מעוררת מחשבות קשות לגבי זהות האנשים שהרכב הזה שלהם ומה עלה בגורלם. 

ומי שנחשף לסרטונים הקשים שיצאו לאחר מכן, יודע שאזור הבר והמקררים הוא בין האזורים הקשים למעבר. על פניו בר עם דלפק עמוס בלכלוך עם בקבוקי שתייה ריקים, פקקים וברזי בירה עקומים, אך מה שהתחולל סביבו באותו יום פשוט שובר את הלב.

במיצג שחזרו גם את רחבת הבמה עם ציוד ההגברה, כאשר מסביב ישנם מסכים המציגים סרטונים המנציחים את המבלים וגם שיחות וואטסאפ שהם ניהלו במהלך אותן שעות נוראיות.

עוד במתחם, עמדת ציורים שצוירו לזכר הנרצחים, עמדת פתקים שכל אחד יכול להוסיף פתק משלו ולהקדיש ולכתוב מה שהוא רוצה, וקירי הנצחה לנרצחים הי"ד ולחטופים שבע"ה יחזרו הביתה בריאים בנפשם וגופם במהרה!

ממש לקראת היציאה עוברים באזור של "אבידות ומציאות". מדובר באזור העמוס בפריטים אישיים, מתכשיטים ובגדים ועד נעליים ותיקים. האזור הזה לא נועד כל כך עבור הבאים למיצג, אלא יותר עבור המשפחות והניצולים עצמם שאולי רוצים לחזור ולהשיב לעצמם את הפריטים האבודים. ובאמת סופר לנו כי אחד הניצולים חזר ומצא מכנסיים שלו עם חורי ירי. 

ובכל זאת, כשעוברים באזור הזה, במיוחד באזור של הנעליים והמשקפיים הרבים, קשה שלא לחשוב על אחת התקופות החשוכות ביותר של עמנו - השואה. 

בין הפריטים בשולחנות, בלטו מגפי פלטפורמה חגיגיות ומאובקות ואוזני מיני מאוס, המעידים על המצב ההזוי הזה של אנשים שהתארגנו במטרה לשמוח ולהנות במסיבה, ובמקום מצאו את עצמם ברגעים אימתניים שאף אחד לא צריך לחוות.

היה לי קשה לבוא ולתעד את המיצג הזה. זו לא איזו אטרקציה רגילה שבאים לכייף ולצלם. מדובר כאן בחיי אדם שאתה יודע מה עבר עליהם, והצילום פשוט לא הרגיש לי מתאים. אך כמובן שהייתי חייבת לתעד בצילום, והשתדלתי לצלם ככל שמצאתי לנכון. 

עם כל הקושי, המיצג כאן חשוב מאוד, שכן כל הכנסות המיצג, הן מכרטיס הכניסה והן מהמזכרות שניתן לרכוש במקום כסווטשירטים עם לוגו של קהילת הנובה עם המשפט "We will dance again", כוסות, ועוד, מוקדשים לריפוי והשתקמות של הניצולים חברי קהילת נובה, ולהקמת מיזמי הנצחה ופעולות הסברה בארץ ובעולם. 

מיצג 6:29 נובה

כתובת: אקספו תל אביב, ביתן 1

מחיר כרטיס: 50 ש"ח

כניסה חינם לניצולי נובה, משפחות הנרצחים והחטופים

מפיקי המיצג ממליצים לא להגיע עם ילדים מתחת לגיל 12 (הכניסה חינם עד גיל 10). המיצג פועל עד ה-22.12.

להזמנת כרטיסים ופרטים נוספים, ליחצו כאן.