קטעים מצחיקים מחיי - My funny stories

בס"ד

משנכנס אדר מרבין בשמחה, אז הגיע הזמן לעלות חיוך קטן על פניכם ומוזמנים לקרוא קצת מחוויות משעשעות שקרו לי בחיים.

When Adar enters, we increase joy, so to put a tiny smile on your face, you are welcome to read some funny stories that happened in my life.

 

השם שלי הוא מיכל, ואני מניחה שרובכם כבר יודעים זאת, נכון? יופי :-)

כשעשינו טיול בארה"ב, לרוב הזמנת המוטלים נכתבה על שמי, ואיך כותבים מיכל באנגלית? Michal ואיך האמריקאים קוראים את זה? מייקל ואיך בישראל לפעמים קוראים את זה? מיכאל (לפחות לפי הדואר..).

בכל מקרה, בכל פעם כשאמרו מייקל, אני תיקנתי אותם ואמרתי מיכל.

באיזשהו שלב כבר כל כך התרגלתי לכך שאני צריכה לתקן, שבאחת הפעמים שמישהו הגה את השם די בסדר, אני תיקנתי אותו ואמרתי מייקל :-)  .

My name is Michal, you know that right? good :-)

When we were traveling in the US, we used to book the motel reservations on my name. Usually the Americans pronounced is like Michael and sometimes in Israel, when I receive mail from abroad, they pronounce it differently too.

Anyway, every time  we checked in, people called mi Michael and I corrected them and said it is pronounced Michal (like Mijal when reading in the Spanish).

At some point, I got used of correcting people about my name, that one time that guy pronounced my name quite right and I fixed him saying it's Michael :-)

כשהייתי קטנה, היה לנו בעיר קולנוע אחד שהיה מאוד פופולרי. בקולנוע הקרינו סרטים והוא שימש גם להצגות וכנסים.

כנראה הייתי מאוד מתוחה ממה שהולך בסרט הפעולה שצפינו בו, שבמקום להכניס את הפופקורן לפה, הכנסתי אותו לאף.

עכשיו זה מצחיק, אבל בעבר זה היה היסטריה בשבילי ומן הסתם גם בשביל אימי. בכיתי ובכיתי ובעזרת מנהלי הקולנוע הצלחנו להוציא את הפופקורן התקוע.

אז אל תשכחו שהפופקורן עדיין לא מתאים לאכילה דרך האף :-) .

When I was little, there was only one theatre in my city that was very popular. They showed in the theatre movies and had plays and conventions.

I guess I was very nervous of what was going on in the action movie we saw, that instead eating the popcorn though the mouth, I accidently stuck it in my nose.

Now it sounds funny, but in the past I was very hysterical, and my mom probably too. I cried and cried and with the cinema's managers we succeeded in taking out the stuck popcorn.

So don't forget, popcorn still isn't suitable to eat through your nose :-) .

 

באיזשהו שלב בחיי פיתחתי פחד מלעלות במעלית שמא אתקע בה. עד כדי כך, שאפילו עם אנשים אחרים לא עליתי במעלית (מקסימום עם המשפחה). עכשיו אני גם לא הכי אוהבת מעליות, אך כן אעלה אם יש אנשים ולעיתים נדירות (מאוד!!) אעלה לבד.

בשנת שירות שלי בבית חולים שניידר, הוצבתי בשני מחלקות שונות שאחת מהן הייתה בקומה ה-7 (האחרת ב-5) ובכלל התפקיד שלי כלל התרוצצות רבה. אז כמו שאמרתי אני לא אהבתי מעליות, ולכן הייתי עולה כל יום במדרגות, הרבה מדרגות.

באחת הפעמים הגעתי עם נעליים בעלות סוליה גבוהה שהחליטו ביום אחד שנמאס להן לעלות ולרדת במדרגות כל כך הרבה, ולכן במהלך אחת ההליכות, סוליה של אחת מהנעליים פשוט נקרעה לגמרי ולי היה עוד יום שלם להעביר שם.

אז מה עשיתי?

פשוט הורדתי גם את הסוליה של הנעל השנייה (היא גם ככה הרגישה רופפת) .

At some point in life, I developed a fear of elevator, a fear of might getting stuck in one. I was so afraid, I wasn't wiling to use it, even if there were other people in it (I did use it with my family). Now I still don't like elevators much, but I will use it when other people are in it and rarely (very!!) I'll use it by myself.

When I served in Schneider's hospital, I was assigned in two departments - one on them on the fifth floor and the other on the seventh floor. My job included a lot of running around.

So, as I said, I didn't like elevators, so I used the stairs a lot!

One time I had shoes with high soles that decided they had enough and one of the soles just tore apart. I had a whole day ahead of me, so what have I done?

I just took off the other sole's shoe (it felt loose too).

 

עניין הנעליים רדף אותי פעם נוספת, כאשר יצא לי להסתובב במרכז העיר.

אחת מסוליות הנעליים החליטה גם כן שהספיק לה ופשוט ירדה מהנעל, ושוב עשיתי כמו פעם קודמת.

ואם אתם מתקשים להאמין, מוזמנים להציץ בתמונות כהוכחה :-) .

שיהיה חודש טוב, בשורות טובות ומלא שמחה!

The shoes thing haunted me in another time, when I went for a walk in the city's center.

One of the soles decided again she had it and just slipped off the shoe, so I did what I had to do, again.

And if you don't believe me just watch :-)

Have a great month, full of joy and good news!